נסאר נ' פרופ' רוני גמזו, מנכ"ל משרד הבריאות ואח' - פסקדין

פסק דין

שתי העתירות שלפניי עוסקות בסוגית ההכרה בלימודי רפואה שלמדו העותרים באוניברסיטת אל קודס, על מנת שיורשו להיבחן בבחינות לקראת סטאז' בישראל. בעתירה האחת (עת"מ 11922-11-13) 55 בוגרי בית הספר לרפואה של האוניברסיטה (ועוד מספר עותרים נוספים ובכללם פרופ' רות סטלניקוביץ, מנהלת המחלקה לרפואה דחופה בבית החולים "הדסה" הר הצופים; מר מאיר מרגלית, חבר מועצת עיריית ירושלים; גב' לורה ורטון, גם היא חברת מועצת עיריית ירושלים ועוד מספר סטודנטיות לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים). בעתירה האחרת (עת"מ 4990-12-13) עותר יחיד, אף הוא בוגר בית הספר לרפואה של אוניברסיטת אל קודס. הדיון בשתי העתירות התקיים במאוחד שכן לא מצאתי כי עניינו של העותר בעתירה האחרונה מעורר על דרך העקרון שאלות שונות מאלה העומדות ביסוד העתירה הראשונה.

על מנת שניתן יהיה לברר את הסוגיה העומדת להכרעתי, אעמוד תחילה על המסגרת הנורמטיבית הקבועה בפקודת הרופאים [נוסח חדש] התשל"ז-1976 (להלן: פקודת הרופאים). לאחר מכן אפרט בהרחבה את גלגוליה הקודמים כפי שנדונו והוכרעו בעתירות קודמות. משתוצב התמונה העובדתית והמשפטית במלואה, ניתן יהיה לעמוד על השאלות שבמחלוקת ולדון בהן.

המסגרת הנורמטיבית

1. סעיף 4(א) לפקודת הרופאים קובע את התנאים אותם נדרש למלא המבקש לעסוק ברפואה. בין היתר, עליו להיות בעל השכלה רפואית (סעיף 4(א)(2)). סעיף 4(ב) לפקודה קובע מיהו בעל השכלה רפואית:

מי שפקולטה או בית ספר לרפואה במוסד להשכלה גבוהה בישראל העניקו לו תואר המעיד על סיום חוק לימודיו כרופא, ובלבד שהמועצה להשכלה גבוהה הכירה באותו מוסד ובאותו תואר;

מי שלמד רפואה באוניברסיטה או בבית ספר לרפואה בחוץ לארץ שהמנהל הכיר בהם, ניתנה לו דיפלומה שהמנהל הכיר בה וסיים תקופת סטז' שהמנהל הכיר במשכה ובתנאיה.

לאוניברסיטת אל קודס מספר קמפוסים. חלקם מצוי בתחומי מדינת ישראל (בבית חנינה ובשיח' ג'ארח) וחלקם מצוי בתחומי הרשות הפלסטינית (באבו דיס). בית הספר לרפואה מצוי באבו דיס.

2. האוניברסיטה אינה מוכרת על ידי המועצה להשכלה גבוהה ישראל (להלן: המל"ג), ועל כך עוד נעמוד בהרחבה. בהינתן מצב דברים זה, אין תלמידי בית הספר לרפואה יכולים להיחשב כתלמידים שלמדו בבית ספר לרפואה הנמצא בישראל ושהוכר על ידי המל"ג, על פי החלופה הראשונה של סעיף 4(ב) לפקודת הרופאים. על כך אין חולק.

הקושי מתעורר ביחס לחלופה השנייה של סעיף 4(ב) הנ"ל: מאחר שהמדובר באוניברסיטה הפועלת גם בשטח ישראל, התעוררה שאלה האם יש לקרוא על תלמידי הרפואה שלה, הלומדים בקמפוס שמחוץ לשטח ישראל, את הוראות החלופה השנייה ולראות בהם כמי שלמדו רפואה בבית ספר לרפואה בחוץ לארץ.

שאלה זו עמדה ביסוד ההליכים שקדמו לעתירות שלפניי, ונפנה עתה לתיאורם.

העתירה הראשונה: עת"מ 1293/09 סחר מנצור נ' משרד הבריאות

3. בעתירה זו, במסגרתה עתרו 15 מבוגרי בית הספר לרפואה של האוניברסיטה, הובאה לראשונה בפני בית המשפט הסוגיה של ההכרה בבוגרי בית הספר לרפואה על פי החלופה שבסעיף 4(ב)(2) לפקודת הרופאים וסירובו של המנהל הכללי של משרד הבריאות (להלן: המשיב) להכיר בהם.

ביום 9.9.09 הודיע המשיב לבית המשפט כך:

"הוחלט כי משרד הבריאות יבחן את מעמד בית הספר לרפואה של אוניברסיטת אל קודס על סמך הטענה שבית הספר לרפואה נמצא באבו דיס, בשטח שאינו בשליטת ישראל, במתכונת של בית ספר לרפואה בחו"ל ובהתאם לסעיף 4(ב)(2) לפקודת הרופאים...".

בעקבות הודעה זו (ולהלן: ההחלטה המקורית), ולאחר שנתקבלה תגובת העותרים לה, הורה כב' השופט ד' חשין (כתוארו אז), שהעתירה הובאה בפניו, על מחיקתה. כב' השופט חשין נתן תוקף להסכמה בין הצדדים ולפיה תינתן החלטתו של המשיב בדבר זכאותם לגשת לבחינת ההסמכה לרפואה בתוך 75 יום.

לאחר העתירה הראשונה: בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט ו"החלטת ההקפאה"

4. ביום 18.10.09, בעקבות פסק הדין, פנה מנהל האגף לרישוי מקצועות רפואיים, ד"ר א' שנון, לב"כ העותרים, במכתב ובו דרישת מידע על מנת שיוכל לבדוק האם ניתן להכיר בבית הספר לרפואה, בתכנית הלימודים בו ובתואר שהוא מעניק לבוגריו, ולאפשר להם לגשת לבחינת ההסמכה הממשלתית. ברישא של המכתב כותב ד"ר שנון כך:

"התקבלה במשרדי הנחייה מטעם עו"ד קורן, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, להתייחס לבית הספר לרפואה באבו דיס כאל מוסד הנמצא בחו"ל. אני מבין כי החלטה בנושא זה התקבלה על סמך בקשתכם מהמועצה להשכלה גבוהה להפריד בין בית הספר לרפואה באבו דיס לבין שאר הפקולטות באוניברסיטת אל קודס".

5. אלא שהימים נקפו, ופרק הזמן של 75 הימים, שבגדרו התחייב המשיב ליתן החלטה, התארך והפך לשנתיים, עד כי במרץ 2011 פנו העותרים לבית המשפט בבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט.